מיוחדים | אבנר שטראוס | קצת עלינו | יצירת קשר | עמוד הבית
העשרה מוזיקה
מילון המוזיקה- בסיסי- סל תרבות שטראוס* מילון מונחים, בעבודה.
סל תרבות שטראוס המשרד - סל תרבות שטראוס
א
א-קאפלה: (באיטלקית "בסגנון של בית-תפילה")ת מוזיקה קולית ללא ליווי כלי נגינה. אדג'יו: במפעם איטי. אוסטינטו: (באיטלקית "עקשן", "מתמיד"). תבנית מוזיקלית קצבית או מלודית החוזרת על עצמה בקביעות ולאורך זמן.
אופרה: _באיטלקית "פעולה", "מבצע"). הצגת תיאטרון המושרת בעיקרה בליווי כלי נגינה. מקורה באיטליה במאה ה-17. אופרטה: אופרה קלה.
אורטוריה: יצירה לסולנים, מקהלה ולתזמורת המתבססת על סיפור דתי או היסטורי. מבוצעת בכנסיה או באולם קונצרטים ללא אפקטים בימתיים תיאטרליים.
אלגרו: במפעם מהיר. אלט: קול נשי נמוך. יכול להיות גם קול גברים גבוה.
אלתור במוזיקה: אימפרוביזציה, מוזיקה הנוצרת תוך כדי השמעתה, באופן ספונטאני ולא מקריאת תווים או מזיכרון. לאלתור נודעת חשיבות רבה במוזיקה של הודו והמזרח הקרוב ובג'ז. בתקופות קדומות יותר היה האלתור גורם חשוב מאד גם במוזיקה המערבית.
אנדנטה: במפעם מתון, בקצב הליכה.
אקורד: מיזוג בו-זמנית של שלושה טונים או יותר / שלושה טונים או יותר הנשמעים בו זמנית יוצרים אקורד.
אריה: שיר בעל אופי זמרתי, אופייני לשירת יחיד באופרה, בקנטטה ובאורטוריה, בדרך כלל עם ליווי. ישנן גם אריות קונצרטיות. ב באס: הקול הגברי הנמוך ביותר. גם כלי נגינה בעל המנעד הנמוך ביותר. בארוק: סגנון מוזיקלי שהיה מקובל במאות ה-16 וה-17. מאופיין באפקטים מרשימים ובפרטים מעוטרים מאד ועושה שימוש במבנים מורכבים.
אינסטרומנטאלי: ( מאנגלית Instrument- ) כלי. (הערה: ראה גם ווקאלי).
ב
באריטון: קול גברי נמוך בין קול באס לטנור. ביצוע כלי: ביצוע מוזיקה באמצעות כלי נגינה (אינסטרומנטלי). ביצוע קולי: ביצוע מוזיקה באמצעות הקול (ווקאלי).
בית (במבנה של שיר): יחידה של שורות אחדות המהווה חלק שלם. בלט: יצירה בימתית עם תלבושות ותפאורה, שמבצעים רקדנים בליווי מוזיקה. ראשיתו של הבלט במאה ה-15 והוא התפתח בעיקר בחצרות מלכים ובקרב האצולה הגבוהה בצרפת ובאיטליה. מלחינים רבים הלחינו מוזיקה לבלט ובמשך השנים הוא התפתח, קיבל צביון דרמטי (במאה ה-19), השתנה והתפשט ברחבי העולם.
בלוז: בלוז (מאנגלית: Blues) הוא סגנון מוזיקלי ווקאלי ואינסטרומנטאלי המבוסס על סולם פנטטוני ובאופן טיפוסי על מאפייני מהלך הרמוני בן 12 תיבות. מקורו של הבלוז הוא בארצות הברית, בשירת העבדים האפריקנים. שירה זו כללה שירי עבודה, שירי דת וכן מאפיינים של מוזיקה אפריקנית שורשית. סגנון זה נחשב לפואטי, מלודי, הרמוני ובעל קצב מיוחד משלו, דבר המבדיל אותו מכל סגנון מוזיקלי אחר, הבלוז הוא הבסיס לנגינת הרוק ומשמש כמכנה המשותף העיקרי של מוזיקאים בכל העולם לאילתור.
המונח התקשר לאין סוף שירים סרטים שנועדו לנצל את הערך המסחרי של המלה שהקשר ביניהם ובין הבלוז כתבנית וז'אנר מוזיקלי הוא מקרי לחלוטין.
בלוז - שם נרדף לשיר או מצב-רוח עצוב, מדוכא.
ג
ג'אז: סגנון מוסיקלי ייחודי שראשיתו בארה"ב לקראת סוף המאה ה-19. מקורותיו מצויים במוסיקה האפריקנית שהביאו עמם העבדים, בשילוב השפעות המוסיקה האירופית של התרבות השלטת בארה"ב דאז. יצירותיו מנוגנות בדרך כלל בהרכבים קטנים שכלי הנשיפה ממלאים בהם תפקיד מרכזי, לצד כלי קלידים והקשה, ולעתים בשילוב כלים אחרים כמו כינור או גיטרה. כמה הרכבי ג'אז כוללים גם זמרים. הג'אז נתפס מראשיתו כדרך לביטוי עצמי של המבצעים, ולפיכך קשה להגדיר את מאפייניו בדייקנות. מצויה בו הרגישות הגבוהה לעיטורים צליליים ולגובה הצלילים המאפיינת את הבלוז , אחד ממקורותיו החשובים, ויש בו מקצבים מתוחכמים ומשתנים בהתמדה. חשיבות הרגש באה לכלל ביטוי בתפקידו המרכזי של האלתור בג'אז, ובהעברת התפקיד המוביל מִנגן למשנהו במהלך הביצוע. העיר ניו-אורלינס היתה בירת הג'אז בשנותיו הראשונות, ולהקותיה השונות עדיין נחשבות מאוד בתחום זה. בהדרגה התפצל הג'אז לסגנונות נבדלים (דיקסילנד , סווינג , בופ , קול ועוד), והשפיע השפעה גדולה על התפתחות המוסיקה המודרנית והפופולארית בכללותה. אף שהג'אז היה ועודנו סגנון מוסיקלי ייחודי לאמריקה, הוא התפשט גם לארצות אחרות, בייחוד לאירופה, וכיום יש כמה הרכבים חשובים שאינם אמריקניים. גובה: המונח מתייחס לצלילים גבוהים ולצלילים נמוכים, כפי שהם נשמעים לאוזן. גוון: הגוון ביצירה מוזיקלית נוצר בשל שני גורמים עיקריים: א. בחירת כלי הנגינה או הקולות המבצעים את היצירה. ב. האופן שבו מופקים הצלילים (נמוכים/חזקים – חלשים וכו').
גליסנדו: (באיטלקית "גלישה"). גלישה בין צלילים. בפסנתר וכלי מקלדת אחרים – העברת האצבעות במהירות וברצף מלמעלה למטה או להפך. בכלי מיתר – מעבר מצליל לצליל על מיתר אחד. ד דואט: יצירה לשני קולות או שני כלי נגינה (גם בליווי כלי נגינה אחרים). דינאמיקה: מידת העוצמה במוזיקה. ה הילוך איטי: מושג הלקוח מעולם הטלוויזיה (slow motion). התנועה מואטת, בדרך כלל ב-50% ממהירותה הרגילה, במטרה להבחין בפרטיה.
דדיקסילנד, סגנון מוזיקלי אשר מקורו בניו אורלינס שבארצות הברית. "דיקסי" הוא כינוי לחלק הדרום מזרחי של ארצות הברית עוד מתקופת מלחמת האזרחים. הסגנון נוצר כתוצאה של מפגש התרבויות - האירופאית והאפריקאית. יבוא העבדים מאפריקה הפגיש בין התרבות השחורה שבה המוזיקה והקצב מהווים חלק בלתי נפרד מחיי היום-יום לבין הכלים המכוונים בעלי הצלילים המדויקים של התרבות המערבית. מתוך המפגש הזה של קצב וכלים מוזיקליים מדויקים נולד הדיקסילנד. הסגנון התפתח בתחילת המאה ה-20 והתפרסם ותפם תאוצה מ-1917 כשהוא נקרא גם "הג'אז של ניו אורלינס" ונחשב לאחד מהסגנונות הראשונים בג'אז, והראשון שתועד בהקלטות אודיו. השיר הידוע ביותר בסגנון הוא "כשהמלאכים צועדים בסך" ("When the Saints Go Marching In") המושתת על מבנה הרמוני שהושאל משירים קודמים (א.ש.)
ה
הרמוניה: תורת האקורדים, הרכביהם וצירופיהם. ו וירטואוז: מוזיקאי בעל כושר טכני מעולה בביצועיו. ולס: מחול במשקל משולש מתון שמוצאו מריקוד כפרי מהמאה ה-18 (לנדלר) שנרקד בגרמניה ובאוסטריה. במאה ה-19 כבש הולס את אולם הריקודים והפך גם לחלק מהמוזיקה האמנותית. וריאציה: שינוי או מהפך של רעיון מוזיקלי בדרכים שונות (קישוטים, הרחבה, שינוי מקצב או מהירות ועוד). למרות השינוי נשמר הרעיון (כמו "תחפושת").
ו
ווקאלי: (מאנגלית- Vocal) קולי. קיימת חלוקה עולמית חוצה סיגנונות של מוזיקה לשני סוגים ווקאלית ואינסטרומנטאלית.(א.ש.)
ז
זמרה: אמנות של הפקת צלילים מוזיקליים באמצעות הקול האנושי (סולן אחד או קבוצה של אנשים). הסגנונות והאופנים של הפקת הקול השתנו במשך השנים והם שונים עד היום בתרבויות העולם. ח חזן: שליח ציבור המתפלל בבית-כנסת לפני הקהל בלחנים שבנוסח מסורתי. המונח נטבע ביהדות החל מהמאה החמישית לספירה. חיקוי: חזרה על מוטיב או פיסקה בקולות אחרים, בדרך כלל נמוכים או גבוהים יותר. חמשה: חמישה קווים אופקעעם ומקבילים עליהם נרשמים התווים.
ט
טוטי: (באיטלקית "כולם"). הכל מנגנים או שרים יחד. טון: צליל מוזיקלי בעל גובה מסוים.
טמפו: (זה לא רק מפעל משקאות) מפעם, מהירות הביצוע של קטע במוזיקה. טנור: הגבוה בקולות הגברים.
כ
כלי הקשה: כלי נגינה אשר צליליהם מופקים על ידי הקשה במקלות, כפות ידים, או אמצעים אחרים. כלי ההקשה מתחלקים לבעלי גובה מוגדר (כמו קסילופון, מרימבה ומטלופון) ולבעלי גובה לא מוגדר (כמו גונג, דרבוקה ומצלתיים).
כלי מיתר: כלי נגינה המפיקים צליל על ידי הרעדת מיתרים בפריטה או בקשת. כלי מקלדת: כלי נגינה המופעלים באמצעות לוח קלידים ( כגון פסנתר, צ'מבלו, עוגב).
כלי נשיפה: כלי נגינה שצלילם מופק על ידי נשיפה לתוכם. הצליל נוצר מתנודות של עמוד אוויר. כלי הנשיפה מתחלקים לכלי נשיפה מעץ (כמו חליל, אבוב וקלרינט) ולכלי נשיפה ממתכת (כמו חצוצרה, טרומבון וטובה).
כלי קשת: תת-משפחה של כלי נגינה ממשפחת כלי המיתר. כלי הקשת בתזמורת הסימפונית הם: כינור, ויולה, צ'לו וקונטרבס.
ללגטו: (באיטלקית "קשור"). הוראה לנגן את הצלילים כמעט ללא הפסקה ביניהם. נגינה חלקה. ההיפך מסטקטו. בתווים מסמנים קשת מעל הצלילים.
להקה: קבוצת נגנים או זמרים שהרכבם משתנה על פי ייעודם (להקת מחול, להקת נשפנים וכו').
לונגה: צורה מוזיקלית במזרח התיכון, ובה קטע החוזר כמה פעמים ומאופיין על ידי קצב מלא חיים, מפעם מהיר ומצריך יכולת וירטואוזית גבוהה של הנגנים.
לרגו: במפעם איטי מאד.
מ
מבנה מוזיקלי: סדר היחסים בין חלקי היצירה שארגונם יוצר תחושה של שלמות ואחידות.
מוזיקה קאמרית: (באיטלקית: קָמֶרָה = חדר), מונח מוזיקלי המציין יצירות מוזיקליות המיועדות לנגינה בחדר (ולא באולם קונצרטים), להנאת המנגנים עצמם או לפני קהל שומעים קטן, ואת נגינתן של יצירות כאלה. נבדלת מהמוזיקה התזמורתית בכך שמספר מבצעיה קטן (עד 8 בד"כ), והיא מבוצעת ללא מנצח. יצירות קאמריות נקראות על פי רוב על שם ההרכבים שלהם נועדו, כגון "שלישייה לפסנתר" (פסנתר, כינור וצ'לו). נגינת מוזיקה קאמרית היתה מקובלת בקרב בני המעמד הבינוני והאינטליגנציה במאות ה-18 וה-19, בייחוד במרכז אירופה. יצירות קאמריות רבות חוברו מלכתחילה תוך התאמת הדרישות הטכניות לרמתם של חובבים, אך בסוף המאה ה-19 ובמאה ה-20 התפתחה גם מתכונת של קונצרטים קאמריים המוגשים ע"י הרכבים מקצועיים קבועים, שרמתם הטכנית גבוהה ביותר.
מוזיקה תוכניתית: מוזיקה המגוללת סיפור או מתארת מצב או מצב-רוח מסוים. מוזיקה שתוכנה ספרותי. לעתים קרובות גם מוזיקה המחקה קולות שמחוץ למוזיקה על מנת להשיג אפקט ריאליסטי (בניגוד למוזיקה אבסולוטית).
מוסיקולוגיה: חקר מדעי של ההיסטוריה וידע בתחום המוזיקה. מוסיקת פופ: סגנון מוסיקלי המתאר מוסיקה מודרנית המיועדת לקהל רחב (ומכאן שמה: popular - פופולארי). לרוב בנויה על מקצבים חוזרים, קצב מהיר ולחן מלודי. המונח "מוסיקה פופולארית" קיים כבר כמה מאות שנים, אך רק בשנות ה-50 של המאה ה-20 הוא התגבש בארה"ב לסגנון מוסיקלי מובחן וייחודי. מוטיב: נושא מוזיקלי קצר.
מטרונום: מכשיר המופעל על ידי מנגנון של שעון, לקביעת מספר הפעמות בדקה. מלודיה: מנגינה, לחן. רצף של צלילים המאורגנים בצורה הניתנת לזיהוי. מנעד: מן-עד (דיאפזון בלועזית). היקף הצלילים - מן הצליל הנמוך ביותר עד לגבוה ביותר. מפעם: (טמפו בלועזית): מהירות הביצוע של יצירה מוזיקלית או חלק ממנה. נוהגים לסמן אותו כ"מהיר" או "איטי" ("אלגרו" או "אנדנטה") בעזרת מטרונום.
מפתח סול: מפתח שנרשם בשורה השנייה של החמשה ומציין את התו סול האמצעי.
מקצב: (ריתמוס בלועזית): נוסחה המבטאת את משכי הזמן היחסיים של הצלילים.
מקהלה: קבוצת זמרים השרים בתיאום הדדי. מרש: צורה מוזיקלית המשמשת לליווי צעדה של אנשים רבים, לעתים קרובות יחידות צבא. המשקל בדרך כלל זוגי והמפעם בקצב הליכה.
מרש: מקצב צבאי, מקובל עד היום במצעדים צבאיים, והקצב הדומיננטי בתזמורות צבאיות . (קרוב משפחה של "שירי הלכת").
משך: אורכו של צליל. ניתן למדוד את האורך של כל צליל מתחילתו ועד סיומו. משפט מוזיקלי: יחידה של מנגינה ומקצב שבסופה תחושה של סיום. נוהגים להפריד בין המשפטים על ידי נשימה. משקל: מדידת מוזיקה לפי רצף הפעמות הבאות בזו אחר זו. בדרך כלל צורתו שבר: המונה מציין את מספר הפעמות בתיבה ואילו המכנה – את ערכן.
נ
נוקטורנו: (בגרמנית ובאיטלקית "מוזיקת לילה"). יצירה באווירה מלנכולית. נושא ווריאציות: צורה מוזיקלית שבה מוצג נושא (רעיון מוזיקלי עיקרי) שעליו חוזרים כמה פעמים, בכל פעם בשינוי דמותו.
ניצוח: הטכניקה והאמנות של תיאום והנחיה של ביצוע יצירה מוסיקלית על ידי קבוצה גדולה יחסית של מבצעים; מתבצע באמצעות מערכת מוסכמת של תנועות וסימנים. בהרכבים מקצועיים המנגנים עפ"י תווים, תפקידיו של המנצח המקצועי הם: 1. שמירה על טמפו אחיד בנגינת ההרכב כולו, באמצעות מערכת מוסכמת של תנועות המשקפות את משקל הקטע (זוגי, משולש ועוד). 2. סימני "כניסות" (כלומר פתיחה בנגינה או בשירה) לנגן או לקבוצת נגנים, האמורים להצטרף לנגינה לאחר שתק (הפסקה). 3. מתן פרשנות לפיסוק ולסגנון הנגינה באמצעות תנועות הידיים, קשר העין והבעת הפנים. 4. עידוד המנגנים ע"י יצירת קשר אישי בעת הביצוע. המנצח אחראי גם להרכב המנגנים, לחזרות ולארגון עבודת התזמורת, האופרה או המקהלה.
ס
סוויטה: (בצרפתית suite "רצף"). סדרת קטעים כליים המצטרפים יחד ליצירה אחת. בתקופת הבארוק התגבשה הסוויטה מריקודים שונים שנוגנו ברצף בזה אחר זה (כמו מינואט, רונדו וג'יג). מאמצע המאה ה-19 נכתבו הסוויטות גם לא בצורת מחולות אך שמרו על עיקרון הרצף שיוצר את השלם.
סווינג הוא שמו של תת-סגנון בתוך הג'אז שהתפתח בשנות ה-20 של המאה ה 20 ומאופיין בקצביות שיש לה ביטוי חיצוני בתנועה (של מתופף, או תנועת גוף) . שמו ניתן לו מהתכונה של קטע ג'אז או של ביצועו, הגורמת לו להישמע קליל, מיטלטל קלות וקופצני מעט. כדי ליצור את תחושת הסווינג משתמשים על פי רב במקצב המחולק לצמדים של שמיניות, שמיניות אלו נקראות שמיניות סווינג (הרבה פעמים נשמעות כטריולה בה השמינית הראשונה אורכה רבע )
סולו: באיטלקית "לבד". ביצוע קולי או כלי של יחיד, יכול להיות עם ליווי.
סולם מוסיקלי: ארגון מלאכותי של צלילים (בתרבות המערב – על פי רוב 8 - אוקטבה), מסודרים מן הנמוך לגבוה, לפי סדר מִרווחי מסוים הקובע את אופיו של הסולם. שיטת ארגון הסולמות שונה בתרבויות השונות, אך ברבות מהן הסולם הוא סימן ההיכר של היצירה והמפתח להבנתה.
סונטה: (באיטלקית "מנוגנת"). בתולדות המוזיקה המערבית ציין המונח יצירות בצורות שונות. במקורו משמעותו היתה מוזיקה כלית (בניגוד לקולית). בתקופה הקלאסית התגבשה הסונטה ליצירה לכלי אחד או שניים, בעלת 4 פרקים, על-פי רוב מנוגדים. הפרק הראשון של הסונטה הקלאסית נקרא גם הוא סונטה. בדרך כלל יש בו שני נושאים, מנוגדים, פיתוח ורפריזה.
סופראן: קול נשי גבוה.
סטקטו: (באיטלקית "בנפרד"). הוראה לנגן את הצליל במשך זמן קצר יותר מן הערך האמיתי שלו. בתווים מסמנים נקודה מעל או מתחת לתו. סימפוניה: (ביוונית "התאם צלילים"). מתקופת היידן ואילך, מציין המונח יצירה תזמורתית, על-פי רוב בעלת 4 פרקים.
סינתסייזר: מכשיר להפקת צלילים באמצעות מערכת אלקטרונית; מערכת זו מאפשרת שליטה מלאה על כל אחד ממרכיבי הצליל-גוון (על ידי שליטה במערכת הרכיבים העיליים), על היחס בין תהליך ההתהוות, ההמשך והדעיכה של הצליל, ועל מידת השתנותו של הצליל במהלך קיומו. הסינתסייזר התפתח במהירות מאז ראשית שנות ה-50, והוא משמש למלחין מכשיר להפקת מוסיקה אלקטרונית, על ידי הקלטת התוצאה על סרט מגנטי - ללא הזדקקות למבצע. סוג מסוים של סינתסייזר משמש כלי נגינה בהרכבים של מוסיקה קלה. התפתחות הסינתסייזר ותחום הכלים האלקטרוניים ככלל תרם רבות לחקר תורת האקוסטיקה.
סינקופה: נוסחת מקצב בה מוטעמת במיוחד יחידה שהטעמתה הטבעית חלשה.
סרנדה: (באיטלקית "ערב"). שיר ערב שיר אהבה ששר האוהב לאהובתו תחת חלונה, לרוב בליווי גיטרה שהוא עצמו מנגן בה..
ע
עוצמה: ניתן להפיק צלילים בעוצמות שונות, מחזק מאד ועד לחרישי מאד. נוהגים לסמן את העוצמה בסימנים הבאים: פורטה – f – (חזק, רם); פיאנו – p – (חלש, שקט); קרשצ'נדו – cresc – (הגברת עוצמה בהדרגה); דימינואנדו – dim – (החלשת עוצמה בהדרגה). עמעם: מיתקן לעמעום הצליל בכלי נגינה. פ פזמון חוזר: חלק של שיר החוזר במקומות קבועים, כגון אחרי כל בית של השיר.
פ
פיוט: שיר שתוכנו דתי וששולב בתוך סדר התפילות הקבוע. במובן הרחב יותר: שירה דתית. נוהגים לחלק את הפיוטים לסוגים שונים עפ"י תפקידם בתוך התפילה, ושמם נקבע לפי מקומם. בימינו, ברוב הקהילות ובמיוחד בארץ-ישראל, אין אומרים פיוטים אלא בימים הנוראים, אך ספרות הפיוט היא אוצר בלום לחקר העברית וספרותה בכל התקופות.
פיסוק: אמנות הנגינה או השירה בדרך שכל הפסוקים מבוצעים כראוי. פיסוק נאות פירושו הפרדה נכונה בין פסוקים או בין חלקי פסוקים בהפוגות הנכונות. בשירה או בנגינה בכלי נשיפה הפיסוק פירושו בדרך כלל נשימה בין הפסוקים או חלקיהם.
פיציקטו: (באיטלקית "שפורטים עליו"). הוראה לנגן בכלי קשת לפרוט באצבעותיו על המיתרים (בניגוד לדרך הנגינה הרגילה בקשת). פעמה: יחידת המפעם – למדידת זמן מוזיקלי. מספר הפעמות בתיבה מותנה במשקל. בביצוע תזמורתי או מקהלתי הפעמות מסומנות בתנועות עולות ויורדות של המנצח, או בטפיחות רגל של המנגנים. פרטיטורה: (באיטלקית "היחלקות"). רישום התווים של יצירה, שנמצאים בו כל תפקידי המשתתפים בביצועה, רשומים זה מתחת לזה ועל חמשות נפרדות. פרסטו: במפעם מהיר מאד. צ צורה מוזיקלית: עיקרון המבנה של יצירה מוזיקלית. הדרך שמאוגדים בה יחד היסודות של מלודיה, הרמוניה ומקצב. הצורות המקובלות במוזיקה המערבית הן הבינארית (ד-חלקית) – שני חלקים "א" ו"ב"; התלת חלקית – "א" "ב" "א"; צורת הסונטה; צורת הוואריאציה".
פזמון - חלק השיר בו גם המילים וגם הלחן חוזרים על עצמם במהלך השיר בניגוד לבית בו רק הלחן חוזר אך המילים שונות.
פעמה- (ביט)
ק
קודה: זנב. ("פנס בשפת המוזיקאים בגלל צורצ הסימן בתווים") קטע נוסף בסוף יצירה או פרק המחזק את תחושת הסיום. קונצרט: ביצוע של מוזיקה בציבור על ידי יותר משני נגנים. קונצרטים ציבוריים החלו באנגליה ובצרפת בסוף המאה ה-17.
קונצ'רטו: (באיטלקית מבוסס על המילה הלטינית concertare, "לפעול בצוותא"). יצירה לכלי סולו ותזמורת שהתפתחה במאה ה-17. חשיבותם של תפקידי הסולו שווה בדרך כלל לחשיבותה של התזמורת. מבנהו של הקונצ'רטו הקלאסי: פרק מהיר, פרק איטי ושוב פרק מהיר.
קונצ'רטו גרוסו: (באיטלקית grosso "גדול", "נכבד"). התגבש בתקופת הבארוק לצורה מוזיקלית המורכבת מנגינת להקת סולנים קטנה אל מול להקה גדולה, שהיא בדרך כלל תזמורת כלי קשת.
קלאסיקה: מונח במוזיקה המשמש במובנים אחדים בחקר תולדותיה:
1. יצירה או קבוצת יצירות מוזיקליות המייצגות סגנון בשל, יציב ואחיד, אשר עבר את שלבי גיבושו ועדיין לא הגיע לשלב המעבר לסגנון אחר.
2. יצירה דרמטית או תוכניתית שנושאה לקוח מהמיתולוגיה או מהתיאטרון של התקופה הקלאסית (יוון ורומי העתיקות).
3. כל חטיבת המוזיקה האמנותית-קונצרטית - לעומת המוזיקה העממית, הקלה והפופולארית. בהקשר זה משמש המונח "מוזיקה קלאסית" לתיאור קונצרטים ושידורי רדיו וטלוויזיה הכוללים רפרטואר מסוים, שתיחומו הוא מוסכמה חברתית-תרבותית.
4. תקופה סגנונית מוזיקלית במאה ה-18. מדובר בעיקר בקלאסיקה הווינאית, המאופיינת ביצירותיהם של היידן, מוצרט ובטהובן. את הסגנון הקלאסי מאפיינת שליטה בארגון של צורות מוסיקליות גדולות ומורכבות, באמצעות תיאום של מרכיבי המוסיקה. הצורות הקלאסיות היו למופת ולדגם גם למלחיניה של התקופה הרומנטית, והם הוסיפו לחבר בצורות אלו למרות שינויי הסגנון וההבעה שהחדירו אליהן.
קנון: תהליך רב-קולי בו משמיעים הקולות מנגינה אחת ונכנסים בזה אחר זה בהפרשי זמן קבועים. קנטטה: יצירה מושרת, דתית או חילונית בליווי כלי נגינה.
ר
רומנטיקה: תנועה במוסיקה. הרומנטיקה היתה השקפת עולם, שלא התבטאה בהכרח בחדשנות בתחום הארגון הטכני והצורני של המוסיקה. הצורות הקלאסיות הגדולות, כגון הסימפוניה, הקונצ'רטו והסונטה, המשיכו להיות מרכז הכתיבה המוסיקלית, אך המלחינים הרומנטיים נטו להגביר את האחדות שביצירה ולראות בה גוף אורגאני עצמאי. את זאת השיגו בדרך של יצירת קשרים בין הפרקים השונים באמצעות ציטוט של נושאים וטשטוש ההפרדה שבין פרק לפרק. הרומנטיקאים גם הבליטו את יכולתה של המוסיקה לייצג את העולם הרגשי הצפון ברעיונות או בדימויים חוץ-מוסיקליים ולבטא אותו, ובכך פיתחו אסתטיקה של מוסיקה תוכניתית, שאינה באה לחקות התרחשויות חוץ-מוסיקליות, אלא לבטא בצלילים את שאינו ניתן לביטוי באמנויות המלה (ספרות ודרמה).
רונדו: (בצרפתית "עיגול קטן"). צורה של יצירה מוזיקלית שחטיבה עיקרית אחת חוזרת בה לסירוגין בין חטיבות אחרות, ניגודיות בנושאיהן. כעין "פזמון חוזר". החטיבה החוזרת ונשנית נקראת "נושא הרונדו", והחטיבות שבין כל הופעה של נושא הרונדו קרויות "אפיזודות".
רוק: סגנון מוסיקלי פופולארי. בדומה לסגנונות מוסיקליים אחרים של העת המודרנית הגדרת הרוק ומקורותיו אינה מוחלטת. אך גם בהיעדר הגדרה מוחלטת וקשיחה הוא נחשב לאחד מהסגנונות המוסיקליים הפופולאריים ביותר של התרבות המערבית בזמנו. מגוון הסגנונות והאמנים שקושרו במשך השנים לכותרת הגג "רוק" מקשים על הצגת מכנה משותף ברור, אך קיימת הסכמה כי במרכזו של הרוק עומדים הגיטרה החשמלית וכלים חשמליים נוספים. לצד הגיוון המוסיקלי בתוך הסגנון מאופיין הרוק לא מעט באמצעות תדמיתו: פרוע, צעיר, רועש וחדשני. מאז הולדת הרוק ועד ימינו הוליד והשפיע הרוק על לא מעט סגנונות משנה הנוטים לכיוונים שונים: רוק כבד, גראנג', בריט רוק, רוק מתקדם ועוד. לאחר שעמד בראש התרבות הפופולארית במשך עשרות שנים סובל סגנון הרוק בשנים האחרונות בפגיעה ממעמדו, זאת כתוצאה מהפיכתה של המוסיקה האלקטרונית לפופולארית בשנות התשעים.
רנסנס (מצרפתית: "לידה מחדש" או "תחייה"). תנועה בחיי התרבות והאמנות של אירופה, שעיקרה שיבה אל האידיאלים הקלאסיים של יוון ורומא. ראשיתה של תנועת הרנסנס במאה ה-14 באיטליה, ומשם התפשטה לארצות אירופה האחרות. תקופת הרנסנס במוסיקה נמשכה משנות ה-30 של המאה ה-15 עד סוף המאה ה-16, והיתה רבת ניגודים ותמורות ועשירה בפעילות מוסיקלית. המוסיקה של הרנסנס פרחה בארצות השפלה, באיטליה, בצרפת, באנגליה, בספרד ובגרמניה.
רסיטל: מופע מוזיקלי של מבצע יחיד או שניים. רצ'יטטיב: (רצ'יטה – לקרוא בקול, להטעים). שירה בסגנון דיבורי ומדוקלם.
ש
שירה יפה: (בל קנטו - bel canto - באיטלקית). העדפת צלילים יפים וטכניקה מבריקה על פני ביטוי דרמטי. סגנון הנפוץ במאה ה-18 ותחילת ה-19 באירופה
שירת מענה: ביצוע של סולן אחד או כמה סולנים ומקהלה לסירוגין (רספונסוריאלית). שרביט ניצוח: מקל בו משתמש המנצח על התזמורת לשם סימון הקצב. ת תבנית מלודית: מוטיב מגובש, בעל משמעות מוזיקלית ברורה המכיל את ערך הגובה, המקצב וההרמוניה. תו: סמל המייצג טון מוזיקלי.
שפל - קצב בלוז שנולד בשיקגו בסוף שנות השלושים עם הגעת הגיטרה החשמלית והיווה את הבסיס לרוקנ'רול.(קרוב משפחה יותר מודגש של הסווינג ).
ת
תבנית מקצב: מוטיב מגובש המכיל משכי זמן שונים. תזמור: מדע המיזוג בין כלי התזמורת השונים. תזמורת: קבוצת נגנים המנגנים יחדיו בכלי נגינה שונים. תזמורת סימפונית: קבוצת נגנים גדולה (יכולה לכלול כ-100 נגנים) המנגנים יחדיו יצירות סימפוניות ואחרות. תזמורת סימפונית מחולקת בדרך כלל ל-4 קבוצות: כלי מיתר, כלי נשיפה מעץ, כלי נשיפה ממתכת וכלי הקשה. לעתים משתתפים בתזמורת הנבל והפסנתר. את התזמורת מנהיג מנצח, הניצב מולה.
A.Strauss, Copyright © 2006 סל תרבות, סל תרבות שטראוס
סל תרבות, מילון מוזיקה , אבנר שטראוס , סל תרבות שטראוס, סל תרבות שטראוס, סל תרבות ארצי, מוזיקה, מוסיקה, היצע מוזיקה, הצגה,מחול, תזמורת ,חליל, פסנתר, * עד לא מזמן היה מקובל הביטוי מוסיקה למוזיקה " בלי ביצים" בניגוד למוזיקה אם האות זין . במהלך השנים שלאחר מכן הפך האיות מוזיקה שהיה מקובל בהגיה ובדיבור אצל רוב הציבור למקובל והאיות מוסיקה הפך ארכאי. א. ש.